כניסתה למערב: בשנת 1971 ביקר בסין כתב של הניו יורק טיימס בשם ג'יימס רוסטון, שבזמן שהותו בסין פיתח דלקת בתוספתן. רוסטון הובהל לבית חולים מקומי שם הוצא התוספתן שלו, אך הוא המשיך לסבול מכאבים חזקים. הרופאים הסינים שבבית החולים השתמשו בדיקור סיני לשיכוך הכאבים, במקום מתן כדורים, ורוסטון גילה להפתעתו שהכאבים אכן עברו! הוא חזר לארה"ב וכתב על חוויותיו בניו יורק טיימס. מכרו של רוסטון – הנרי קיסינג'ר, התרשם מהחוויות וסיפר אותן לנשיא ניקסון. בעקבות הגילוי הנשיא יזם תוכנית, ובה רופאים סינים באו לארה"ב לחלוק את הידע שלהם, ורופאים אמריקאים נשלחו לסין לאותה המטרה. וכך החלה הרפואה הסינית להיות מוכרת בארה"ב ובמערב, והשיתוף בין שתי הרפואות החל.
איך מאבחנים ברפואה הסינית? הרפואה הסינית מאבחנת מחלה על פי הסמפטומים שאותם מרגיש המטופל, התבוננות בלשון שלו ומישוש הדופק בפרק כף היד. בניגוד לרפואה הקונבנציונלית בה נמדדת מהירות הדופק בלבד, ברפואה הסינית ישנם 28 איבחונים שונים לדופק – האם הוא דק, מלא, עמוק, צף ועוד. לאחר תשאול ארוך הנעשה במפגש הראשון מגיעים לאבחנה ספציפית למטופל ולפיה מחליטים על הטיפול המתאים.
ברפואה הסינית מאבחנים את "שורש" המחלה – כלומר ממה היא נוצרה – מה הגורם לה, ואת ה"ענף" – כיצד היא מתבטאת בגוף, ומטפלים בשניהם במקביל. לכן, בטיפול בכאבים לדוגמא – הטיפול יתמקד בשיכוך הכאבים האקוטיים, ובנוסף באיזון הגוף כדי למנוע הישנות הכאבים.
הטיפול: בטיפול ברפואה הסינית משתמשים בדיקור סיני (מחטים דקות וסטריליות אשר כמעט ואינן מורגשות), ובצמחי מרפא המיובאים מסין ומותאמים לכל אחד באופן אישי (ומאושרים על ידי משרד הבריאות הישראלי).
הרפואה הסינית התפתחה לפני אלפי שנים, וכבר לפני כ 2,200 שנה אוגדה לספר אחד המכיל שאלות ותשובות על יסודות הרפואה הסינית, טכניקות האבחון שלה ושיטות הטיפול.
