יעילות הדיקור הסיני בקרוהן וקוליטיס כיבית – סקירת מחקרים

בשנים האחרונות הפכה הרפואה המשלימה למוכרת יותר ויותר. טיפולי רפואה משלימה קיימים בכל קופות החולים ובחלק גדול מבתי החולים. רבים מחולי הקרוהן והקוליטיס הכיבית בוחרים לקבל טיפול ברפואה משלימה בנוסף לטיפול התרופתי הקונוונציונלי.

ממחקר שנערך בנורווגיה ופורסם ב 2012 עולה כי 49% מחולי קרוהן וקוליטיס כיבית בנורווגיה טופלו ברפואה משלימה בשנה האחרונה במקביל לטיפול הרפואי הקונווניוצנלי (1).  הנתונים דומים במדינות אחרות בעולם המערבי. 

מטרת הטיפול ברפואה משלימה אצל חולי קרוהן וקוליטיס כיבית היא:

• הקלה על סימפטומים שעדיין קיימים על אף התרופות (כגון שלשולים וכאבי בטן).

• הפחתת הדלקת.

• הקלה על תסמיני מעי רגיש שקיימים אצל חלק מחולי הקרוהן והקוליטיס הכיבית (כאבי בטן ואי נוחות בבטן, יציאות משתנות, גזים ונפיחות).

• הורדת חרדה, מצבי מתח ושמירה על רוגע.

חשוב לציין כי הטיפול אינו בא במקום טיפול רפואי, אלא במקביל לו.

דיקור סיני קיים אלפי שנים. לפני 2200 שנה אוגדו לראשונה יסודות הרפואה הסינית לספר הכולל את טכניקות האבחון ושיטות הטיפול. הטיפול נעשה ע"י החדרת מחטים דקות וסטריליות למקומות שונים בגוף בעומק יחסית שטחי. 

מ', בת 30, חולת קרוהן מזה 18 שנה מספרת: " דיקור סיני העלים את כאבי הבטן שמהם סבלתי. כאבי הבטן נעלמו כלא היו" 

במחקר שפורסם במגזין "Digestion" ובדק את יעילות הדיקור סיני במחלת הקרוהן, נבדקו חולי קרוהן ברמה קלה עד בינונית (2). החולים חולקו לשתי קבוצות – קבוצה שקיבלה טיפולי דיקור סיני, וקבוצה שקיבלה דיקור דמה (דיקור בנקודות אקראיות שאינן נקודות דיקור). לאחר תום הטיפולים נערך מעקב על מצב החולים למשך שנים עשר שבועות נוספים. 

 במחקר נבדקה השפעת הדיקור הסיני על:

• פעילות המחלה ((CDAI= crohn’s disease activity index. 

• שינויים באיכות החיים ובתחושת הבריאות הכללית.

• מדדי דלקת: C-reactive protein  ו a1 – acid glycoprotein (orosomucoid).   

תוצאות המחקר הראו יעילות של טיפולי הדיקור הסיני ה"אמיתי" על פני קבוצת דיקור הדמה.

בקבוצת הדיקור הסיני ה CDAI (פעילות המחלה) ירד מ 250 (51±) ל 163 (56±)  לעומת קבוצת דיקור הדמה בה מדד ה CDAI  ירד מ 220 (42±) ל 181 (46±), כאשר CDAI  קטן מ 150 מוגדר כרמיסיה. 

השיפור בתוצאות ה CDAI  בקבוצת הדיקור הסיני נמשך גם במהלך שניים עשר השבועות שבהם נערך המעקב.  

בשתי הקבוצות היה שיפור בתחושת הבריאות הכללית ובאיכות החיים, כאשר בקבוצת הדיקור הסיני ההטבה בתחושת הבריאות הכללית הייתה גדולה יותר. 

הריכוז של מדד הדלקת –  a1 – acid glycoprotein ירד משמעותית רק בקבוצת הדיקור הסיני.

עוד חשוב לציין כי לדיקור הסיני לא היו כל תופעות לוואי. 

מחקר נוסף שפורסם ב Scandinavian Journal of Gastroenterology ב 2006 בדק את יעילות הדיקור הסיני על חולי קוליטיס כיבית פעילה ברמת פעילות קלה – בינונית (3).

למחקר גויסו 29 חולים שהתבקשו שלא לשנות את התרופות הנלקחות לפחות 4 שבועות לפני תחילת המחקר. החולים חולקו לקבוצת דיקור סיני ולקבוצת דיקור דמה (דיקור שטחי בנקודות שאינן נקודות דיקור), וקיבלו 10 טיפולי דיקור במשך 5 שבועות. נערך מעקב למשך 16 שבועות נוספים. 

נבדקו רמת פעילות הקוליטיס (על פי שאלון CAI), איכות החיים (עפ"י שאלון IBDQ), תחושת הבריאות כללית (General well being), ומדדי דלקת (CRP, 1-acid glycoproteinα).

התוצאות: בקבוצת הדיקור האמיתי היה שיפור משמעותי ברמת פעילות הקוליטיס (CAI) שנשארה גם לאורך 16 השבועות של המעקב. 

איכות החיים ותחושת הבריאות הכללית השתפרו משמעותית בשתי הקבוצות (דיקור אמיתי ודמי). 

גם במחקר זה לא היו תופעות לוואי בעקבות הדיקור הסיני. 

לסיכום, יש לערוך עוד מחקרים איכותיים בתחום יעילות הדיקור הסיני לקרוהן ולקוליטיס כיבית, אך מהמחקרים הקיימים ניתן לראות כי קיימת יעילות לטיפולי הרפואה הסינית במחלות מעיים דלקתיות. 

1. Opheim R, Bernklev T, Fagermoen MS, Cvancarova M, Moum B. Use of complementary and alternative medicine in patients with inflammatory bowel disease: results of  a cross-sectional study in Norway. cand J Gastroenterol. 2012 Dec;47(12):1436-47 

2. Joos S, Brinkhaus B, Maluche C, Maupai N, Kohnen R, Kraehmer N, Hahn EG, Schuppan D, Digestion. 2004;69(3):131-9. Epub 2004 Apr 26. Acupuncture and  moxibustion in the treatment of active Crohn's disease: a randomized controlled study. 

3. Stefanie Joos, Nicole wildau, Ralf  Kohnen, Joachim Szecsenyi, Detlef Schuppan, Stefan N. Willich, Eckhart G. Hahn, Benno Brinkhaus. Acupuncture and moxibustion       in the treatment of ulcerative colitis: A randomized controlled study. Scandinavian Journal of Gastroenterology’ 2006; 41: 1056-1063 

​